למוסדות בענף המזון בע"מ נ' אחים זאיד תחזוקה מתכת וצנרת בע"מ ואח'

החלטה

1.לפני בקשת התובעת להתיר לה לתקן את כתב-הטענות שעל-יסודו נפתח הליך זה. הנתבעים מתנגדים לבקשה.

2.התובעת הגישה המרצת פתיחה בה עתרה למתן צו עשה לשם אכיפת הסכם מכר ציוד בינה לבין נתבעת 1 (להלן בהתאמה הסכם המכר והציוד). הציוד, כך נטען, נרכש או התקבל קודם לכן על-ידי נתבעת 1 מאת נתבעת 2 באופן שבמועד בו נקשר הסכם המכר הוצג הציוד בפני התובעת כמצוי בבעלות הנתבעת 1. עוד נטען שחרף הסכם המכר נטלה נתבעת 2 את הציוד לחזקתה תוך הצעתו למכירה על-ידה.

3.לבקשת התובעת ניתן ביום 30.6.2010 צו מניעה ארעי במעמד צד אחד האוסר על הנתבעים לבצע כל דיספוזיציה בציוד או להעבירו ממקומו. הנתבעות נתנו הסכמתן לכך שצו המניעה הזמני יעמוד בתוקפו עד מתן פסק-הדין בהליך.

4.משנקבע דיון בתובענה לגופה ביקשה התובעת להקדימו בהתחשב בכך שההליך נפתח כהמרצת פתיחה המאפשרת בירור קצר ומזורז ומאחר שיש לדון בזכויות הצדדים בציוד במועד מוקדם ככל האפשר לשם מניעת פגיעה בשוויו. הבקשה נענתה ודיון לשמיעת הוכחות הצדדים וסיכום טענותיהם בעל-פה נקבע ליום 3.11.2010.

5.ביום 28.10.2010 הוגשה הבקשה שלפני, על-פיה מבקשת התובעת להמיר את סעד האכיפה בעין שנתבע על-ידה בסעדים כספיים. עמדת הנתבעות היא שככל שמבוקשה של התובעת לתבוע סעדים כספיים על-יסוד העילה הנטענת בפיה, חלף צו האכיפה שהתבקש – עליה לעשות כן במסגרת תובענה נפרדת ולא בדרך של תיקון המרצת הפתיחה בגדרו של ההליך דנן.

6.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שהובאו בכתב (מטעם התובעת ונתבעת 2) והושלמו בעל-פה בדיון שהתקיים ביום 3.11.2010 מצאתי שאין להיעתר לבקשה. להלן הטעמים לכך.

7.אף בהינתן המדיניות הליברלית החולשת על תיקון כתבי-טענות, תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי נסבה על תיקון או שינוי של כתב-טענות המתבצע בתוך דלת אמותיו של ההליך כפי שהוגש. בענייננו כרוך התיקון המבוקש לא רק בשינוי הסעד שהתבקש – מצו עשה לסעד כספי, אלא בשינוי המסגרת הדיונית לבירור ההליך – מהמרצת פתיחה לתובענה כספית. התובעת לא הצביעה על נזק דיוני או מהותי שייגרם לה בשל כך שההליך דנן יופסק תוך שיינתן לה היתר לפצל סעדיה ולהגיש את התובענה הכספית בה היא מעוניינת במסגרת הליך חדש ונפרד המותאם לבירור המחלוקת הכספית. התובעת אף אינה חולקת על כך ששינוי הסעד באופן המבוקש על-ידה כרוך מניה וביה בביטול צו המניעה הזמני.

8.תקנה 258 המאפשרת העברת דיון ממתכונת של המרצת פתיחה לבירור בדרך הרגילה נועדה לאותם מקרים בהם התובענה כפי שהוגשה אינה מתאימה לבירור בדרך הדיונית השמורה להמרצות פתיחה. אין מטרתה להעביר הליך שהוגש כהמרצת פתיחה לבירור בדרך הרגילה כאשר הצורך בכך נובע מתיקון רחב היקף של כתב-הטענות כפי שהוגש.

9.על-יסוד האמור לעיל אני מורה כלהלן:

א.ניתנת לתובעת רשות להפסיק את התובענה כפי שהוגשה על-יסוד תקנה 154 לתקנות. עם הפסקת התובענה מבוטל צו המניעה הזמני והערבויות שנתנה התובעת להבטחתו, ככל שנתנה, יוחזרו לתובעת באמצעות בא-כוחה.

ב.ניתנת לתובעת רשות לפצל סעדיה בגין העילה נשוא הליך זה לרבות בדרך של הגשת תובענה כספית כמבוקש על-ידה. כל טענה שהעלה מי מהצדדים בהליך זה עד מועד הפסקתו תעמוד לו גם במסגרת הליך נוסף שיינקט על-ידי התובעת על-יסוד אותה עילה.

ג.התובעת תשלם לנתבעות את הוצאות ההליך בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ לכל אחת מן הנתבעות, תוך 30 יום מן המועד בו תומצא ההחלטה לתובעת. בהתחשב בכתבי-הטענות שהוגשו בהליך זה עד כה ובדיון שהתקיים בו היה מקום לחייב את התובעת בתשלום הוצאות בסכום זה אף אילו התקבלה בקשתה והייתה ניתנת לה הרשות לתקן כתב-טענותיה בגדרו של ההליך דנן.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותסגור התיק.

ניתנה היום, כ"ח חשון תשע"א, 05 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: